תלמוד בבלי מסכת בבא קמא.
המקרה: אדם הראה דינר (מטבע) לשולחני (חלפן כספים) ולבסוף המטבע נמצא רע - לא באיכות טובה, לא שווה כמו שהשולחני אמר.
השאלה: מה מידת האחריות של השולחני?
תני חדא - דעה אחת: אומן - פטור מאחריות. הדיוט - חייב באחריות. תני אידך - דעה שניה: אין הבדל בין אומן להדיוט - שניהם חייבים באחריות.
האם למומחה בתחומו (למשל שולחני) יש הגנה / חסינות מסויימת מפני טעויות?
תני חדא (ברייתא אחת) - יש חסינות, כלומר יש הבדל אם הטעות נעשתה על ידי מומחה או על ידי הדיוט. תני אידך (ברייתא אחרת) - אין חסינות - על כל טעות צריך לשלם.
שאלה - אם הם כל כך מומחים איך הם טעו? תשובה - מטבע חדש.
אשה באה לפני ר׳ חייא כדי שיחווה דעה על המטבע (דינר) שלה. ר׳ חייא טועה בחוות הדעת שלו ולוקח אחריות על הטעות.
שואלת הגמרא - מאי שנא? מה ההבדל בין דנכו ואיסור לר׳ חייא? הרי גם ר׳ חייא שולחני מומחה! תשובה - נהג ב״לפנים משורת הדין״.